לא רוצה להיות משבית שמחות, אבל בלייק גריפין, הוא ממש לא הבורג שהיה חסר לברוקלין.
מדברים הרבה על כוח האש המדהים של ברוקלין (ובהחלט יש להם) ועל התקפה שתנצח את כל ההגנות. אבל בכדורסל (וכמו בעוד הרבה מענפי הספורט) זה לא עובד ככה.
התקפה טובה, הרבה פעמים מתחילה מהגנה טובה בפוזשן הקודם.
הארדן הוא אולי שחקן העונה הסדירה הטוב בליגה, עם כמה שאני לא מתחבר אליו (ויש ככ הרבה סיבות, טובות ורעות), מדובר בשחקן התקפה משובח, יוצר נהדר, שיודע להוביל קבוצה. אבל בפלייאוף… זה כבר סיפור אחר. השביקות שלו במשחקים חשובים ומכריעים, מוכרות. אפילו הקאמבק הגדול של יוסטון מול הקליפרס במשחק 6 בפלייאוף 15' הייתה כשהמזוקן על הספסל. כך גם מול ג"ס בהיעדרות של פול, ובעונה העוקבת כששניהם לא מצליחים לנצל את הפציעה של דוראנט. והארדן הוא שחקן הגנה קבוצתי רע (דווקא באישי כשומר בידודים, הוא בסדר).
אירווינג שחקן קלאץ' נהדר, אבל התרומה שלו להגנה, היא בעייתית מאוד, הוא מינוס ומיס מאצ' בכל מהלך כמעט, כשהמאמץ ההגנתי הכי מרשים שלו, זה כשהוא שומר עם העיניים במקרה הטוב.
אצל קיירי, יש את עניין הפרימדונה והברגים הלא מי יודע מה מתאימים לכל חור אצלו. אין לך מושג על איזה בורג שנפל לו הוא דרך הבוקר, ולאן זה יקח אותו.
על קווין דוראנט, שהוא כמובן שחקן פלייאוף אדיר (אם כי, גם הוא לא עושה את הקפיצות של מייקל נניח, בפוסט סיזן) השתרשה הדעה לאחרונה שהוא מגן על, אבל הוא לא. הוא שומר טוב והשתלב מצויין בהגנה הנהדרת של הלוחמים, אבל הוא ממש לא השחקן שיחזיק את ההגנה לבד, הוא לא אנתוני דייויס.
הקבוצה הזו מסוגלת לספוג מהוויזארדס 150, יש לקבוצה הזו בעיה הגנתית קשה ולא יעזור לטמון את הראש בחול. . אני גם לא רואה מי בדיוק יהדק את ההגנה שם בפלייאוף, דיאנדרה ג'ורדן?! ג'ו האריס?! אפרופו ג'ורדן, זה גם מזכיר כמה הקבוצה הזו בסגנון חבר מביא חבר ושם אותו בחמישייה.
הקבוצה הזו מזכירה את המילים שכולם שופכים על קבוצות עונה סדירה וקבוצות פלייאוף. לא ברמת השחקנים, אלא בצורת האיזון, בתוכנית המשחק המשתנית, ביכולת להעביר הילוך הגנתי לא פחות מהילוך התקפי. קבוצה מסודרת ומאומנת, עם מאמן חכם, בסדרה ארוכה, יכול לחשוף את כל הצדדים החלשים של הקבוצה.
פילדלפיה לעומתם, קבוצה מאוזנת בהרבה, שבנויה יותר נכון לפלייאוף, עם הגנת פרימטר אולי הכי טובה בליגה, ועם מועמד מוביל לMVP כמו אמביד, שהוא במקרה, גם מיס מאצ' מהלך כמעט לכל קבוצה בליגה. זה לא אומר שאין לה חולשות וחסרונות אחרים, אבל אני חושב שבפלייאוף, היא נבנתה כך שאז היתרונות יבואו יותר לידי ביטוי. גם מיאמי, שהיא תמונת מראה לנטס, קבוצה שגם השנה (לדעתי) יכולה לצאת מהמזרח. טורונטו (למרות החסרונות הכבדים בצבע, התעוררות של ביינס, וזו קבוצה מסוכנת מאוד) עם נרס שהוכיח את היכולת שלו להעביר מטמורפוזה את הקבוצה שלו ועם חיזוק כזה או אחר, גם הם יכולים לקחת את המזרח. ואפילו מילווקי המושמצת שחווה ירידה בכושר ההגנתי (לטעמי זה המפתח שלהם העונה וזה יקבע לאן הגריק פריק וחבריו יגיעו ולא ההתקפה החד מימדית כמו בעונות שקדמו) של ברוק לופז וקשיי התאקלמות הגנתיים של ג'רו הולידיי, מתאימות יותר לפלייאוף הקשוח.
הסלטיקס כרגע זו אניגמה. מצד אחד, היא עשתה את זה בשנים האחרונות יותר מכל קבוצה אחרת במזרח כשהיא לגמר הקונפרנס (ונכשלה לעבור אותו), מצד שני, משהו בה כבוי וחסר חדווה. אם היא תתעורר, גם סטיבנס הוא מאמן בכמה דרגות מעל "צוות האימון" של ברוקלין.
בלייק גריפין הוא לא שחקן הגנה טוב. הוא יוכל אולי לשמש כסנטר מחליף בסמול בול, כשהוא מנצל את יכולת המסירה הלא רעה שלו ויכול לקלוע מבטים חופשיים. קצת בדומה לתפקיד של מארק גאסול בלייקרס (ולפני כן בראפטורס), אבל רק קצת. אני יודע שמאוד אוהבים לזלזל בתרומה של גאסול, אבל מדובר בסנטר הגנתי וחכם, שמרווח את המשחק ומסוגל לעצור סנטרים חזקים. אין חולק שגאסול "נח" העונה ממש ובאמת הקבוצה לא ככ זקוקה לו (אגב, שמועות על גישושים אחרי דראמונד מצד הלייקרס), אבל בפלייאוף, בהרכבים מסויימים, תהיה לו השפעה רצינית ממה שחושבים (לדעתי). גריפין לעומת זאת, אם נשאר לו מעט ממשחק הפוסט, הוא יוכל להועיל (יש ווישפול של שימון, שאוטוטו גריפין חוזר לתת 25 נקודות, עם הטבעות וכל הדברים הטובים. שיהיה…), אם הוא בא כעוד פורוורד שמחפש את הכדור לזרוק, יהיו לו פחות מצבי קליעה מבדטרויט. לדעתי גריפין היה מתאים יותר בלייקרס, מיאמי וכדומה.
זו קבוצה עם בעיה חברתית מובנית, כשלושת השחקנים המובילים 'הוכיחו' את עצמם כ'טראבל מייקרים' וכפרימדונות.
הקבוצה הזו אם כבר, תקום ותיפול על בריאותם של שחקני המפתח (בראשות קווין דוראנט, טפו טפו, התגעגעתי למשחק שלו בפלייאוף) או שבמקרה של קיירי (וזה מתייחס לבעיה הנפשית של הקבוצה הזו), טולי עדיף לקבוצה שיעודד על אזרחי.
בקיצור… לדעתי הקבוצה הזו זקוקה לצוות רפואי טוב ולצוות פסיכיאטרי מהשורה הראשונה…